<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן תשכ"ב</h1>
<h2>דף כג:</h2>
[ע"ז ס"ח ע"א] ור' שמעון סרוחה מעיקרא לא בעי קרא עפרא בעלמא הוא. וק"ל הא דאמרי' בבכורות פ' הלוקח בהמה מן הגוים קסבר (כר') ר' יוחנן דאתא קרא למעוטי היכא דהסריחה (מהכא) והכא סבירא ליה דסרוחה מעיקרא לא בעי קרא. כיון דסבר ר' יוחנן דנ"ט לפגם מותר כר"ש דריש ליה נמי איהו. וא"כ ס"ל נמי דסרוחה מעיקרא לא בעיא קרא דעפרא בעלמא הוא כר"ש וקשיא דידיה אדידיה. וליכא למימ' דיש חילוק בין טומאה לאכילה דאע"ג דלא איצטריכא ליה קרא הכא גבי אכילה למעוטי סרוחה מעיקרא התם בבכורות דמיירי גבי טומאת נבלה איצטריכ' ליה. ליכא למימר הכי דק"ו הוא ומה גבי אכילת אסור לא איצטריכא ליה קרא למעוטי אלא מותרת (דגבי) לגבי טומאה לא כ"ש. דהכי אשכחן בעלמא דאכילת אסור חמירא טפי מטומאה דאמרי' אם אמרו ספק טומאה לטהר יאמרו ספק איסור להיתר. מכלל דאיסור חמור טפי מטומאה.
